לגבי אופן הלימוד:
כל לימוד דורש התבוננות ויכולת ריכוז כדי להגיע להבנה טובה. כאשר לומדים במסגרת, יש כתובת מכווינה והיא גם כתובת לבירור שאלות העולות מהלימוד.
כאשר לומדים בחברותא, כל אחד הוא גם התלמיד וגם המורה של חבירו. לאחד יש יכולות שאין לשני. עניינים מסויימים אהובים על האחד ועל השני פחות. וכך, מתוך הלימוד המשותף, זוכים לחידוד ולהבנה טובים יותר, כדברי הגמ' במסכת חגיגה "אמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב ברזל בברזל יחד? לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה כאש שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' לומר
לך מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי".
וגם זוכים לסיעתא דשמיא, כדברי המשנה בפרקי אבות "אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג,), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ."
כאשר באים ללמוד בחברותא ספר שלא נלמד בעבר, כמובן מתוך הכוונה לספר שניתן ללומדו ולהגיע להבנה טובה גם ללא שיעור.
נראה שהלימוד צריך להיות עם 4 שלבים:
1 .קריאה ראשונית של הפרק/פסקה,על מנת לקבל רושם מה הנושא הנידון, לקריאה זו חשיבות מכרעת להבנה.
2 .שאילת שאלות על מה שעלה עד כה- בין שאלות של הבנה בין שאלות של עומק.
3 .לימוד איטי של הפסקה, מראשיתה, משפט אחרי משפט. כאשר יש מובאה פסוקים, כדאי לדעת את ההקשר שלהם, לעיתים זה משמעותי. אם יש מילים קשות, לנסות להבין מתוך ההקשר. לראות האם הלימוד נותן מענה לשאלות שעלו.
4 .חזרה בעל פה על מה שעלה מתוך הלימוד. לעיתים יש צורך לחזור על כל הפסקה מראשיתה כיחידה אחת, על מנת להגיע להבנה מלאה.
ב"ה אנחנו רואים בעינינו את קיום דברי הנביא עמוס "הנה ימים באין נאום ה' והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'".
שנזכה לראות את התהליך הזה מתקיים במלואו בימינו
ומתוך כך נזכה לקיום הפסוק "וכל בנייך לימודי ה' ורב שלום בנייך".